עיקרון העבודה של בידוד תרמי כולל בעיקר את ההיבטים הבאים:
חסימת הולכת חום: חומרי בידוד כמו קצף קלקר, צמר סלע, צמר זכוכית וכו 'הם בעלי מוליכות תרמית נמוכה ויכולים למנוע ביעילות הולכת חום. בנוסף, השימוש בחלונות בידוד כמו זכוכית מזוגגת וזכוכית חלולה יכול גם להפחית את הולכת החום ולשפר את ביצועי הבידוד התרמי של הבניין.
דיכוי הסעת חום: על ידי מילוי חומרי בידוד בקירות, גגות, רצפות וחלקים אחרים, מופחתת העברת חום ההסעה של אוויר. השימוש במדדים כמו בידוד חלונות ורצועות איטום דלתות וחלונות יכול גם לדכא ביעילות את הסעת החום ולשפר את אפקט הבידוד התרמי של הבניין.
השתקפות של קרינה תרמית: השימוש בחומרים עם רפלקטיביות גבוהה כמו נייר אלומיניום וציפוי מתכת יכול לשקף ביעילות קרינת סולארית וקרינה תרמית מקורה, להפחית את ספיגת החום של הבניין ולשפר את אפקט הבידוד התרמי. אמצעים כמו סוככים וציפוי בידוד תרמי יכולים גם להפחית את הקרינה התרמית של הבניין.
ויסות קיבולת החום: שימוש בחומרים עם קיבולת חום גדולה כמו בטון, לבנים ואריחים יכול לווסת את שינויי הטמפרטורה בתוך הבניין. השימוש באנרגיה גיאותרמית ואנרגיה סולארית יכול גם לווסת ביעילות את יכולת החום של מבנים ולשפר את אפקט הבידוד.
ישנם סוגים רבים של חומרי בידוד, כולל חומרי בידוד מסורתיים כמו סיבי זכוכית, אסבסט, צמר סלע, סיליקט וכו ', כמו גם חומרי בידוד חדשים כמו לוחות פלאה של Airgel ופאנלים ואקום. ניתן לחלק חומרים אלה לשלוש קטגוריות בהתאם לעקרון הבידוד: חומרים נקבוביים, חומרים רפלקטיביים בחום וחומרי ואקום. חומרים נקבוביים חוסמים למעשה את העברת החום דרך המבנה הנקבובי הרופף שלהם וגז מוליכות תרמית נמוכה; חומרים רפלקטיביים בחום משקפים חום דרך משטחי הרפלקסיביות גבוהים; חומרי ואקום משתמשים במצב הוואקום כדי להפחית את העברת החום.
